הסיפור המלא
איך הגענו לכאן, מה כבר נעשה, ומה הוחלט.
למה אנחנו עושים את זה
חוף האקוודוקט הוא חלק מהסיפור של אור עקיבא. מאז שנות ה־50, כשהתושבים הראשונים הגיעו למעברה, הים הזה היה החוף שלנו — והדייגים של העיר הם אלה שהחזירו את השטח לחיים. היום מרחיקים אותנו ממנו, בהדרגה: שער החניון ננעל בשעה 22:00 בלילות הקיץ, הכניסה כרוכה בתשלום המוצג כ"דמי חניה", והחלק היחיד שנותר פתוח בשבתות אינו סלול וכלל אינו נגיש לכיסא גלגלים. במקביל, החוף עצמו מוזנח — ברזייה סתומה, שירותים לא תקינים ומעקות חלודים.
וזה לא עניין של נוחות. משפחות שמבקשות להגיע לים בשעות הנעימות של הקיץ, אנשים עם מוגבלות, הלומי קרב שעבורם הים בלילה הוא חלק מהריפוי, ודייגים שמגיעים לפנות בוקר — כולם נעולים בחוץ.
מה כבר נעשה
הקמנו קבוצת תושבים פעילה, הנושא זכה לסיקור תקשורתי נרחב, וב־8 ביולי 2026 הוא עלה לדיון במועצת העיר אור עקיבא — כסעיף הראשון על סדר היום, בהצעה לסדר של חבר המועצה איציק פתיתו. הדרישה הייתה ברורה: לפתוח את החוף מיידית, בכל שעות היממה ובהתאם לחוק, ובמקביל לנהל משא ומתן להעברת החוף לשטח השיפוט של אור עקיבא.
מה הוחלט
ההצעה לא התקבלה. רוב חברי המועצה תמכו בחלופה של ראש העיר, שלפיה נמשכת הגבלת הגישה לחוף החל מהשעה 22:00 וכן בשבתות. המשמעות פשוטה: החוף נשאר סגור — ולכן המאבק עובר לידי הציבור.
מי נפגע מזה בפועל
משפחות שמבקשות להגיע לים בשעות הנעימות של הקיץ. אנשים עם מוגבלות, שהחלק ה"פתוח" כלל אינו נגיש עבורם. הלומי קרב ונכי צה"ל, שעבורם הים בלילה הוא חלק מהריפוי. דייגים שמגיעים לפנות בוקר.
ויש נפגעות שכמעט אף אחד לא מדבר עליהן: נשים הטובלות בים. על פי ההלכה, אישה יכולה לטבול רק בלילה — להבדיל מגבר, שיכול לטבול גם ביום. כשהמקווה סגור או מקולקל, הים הוא החלופה. נעילת השער ב־22:00 מחייבת אותן להחנות רחוק וללכת בחושך ברגל, או להסתכן בדוח — ופוגעת גם בצנעת הפרט שלהן, שכן אישה אינה צריכה שכולם יידעו מתי בדיוק היא טובלת. אין לכך שום הצדקה.
על מה אנחנו נשענים
על החוק. לפי חוק הסדרת מקומות רחצה, גביית תשלום מחוף מותנית בשני תנאים מצטברים: קיומו של חלק סביר ונגיש ללא תשלום, ואישור שר הפנים. בשנת 2016 הורה שר הפנים על ביטול גביית דמי כניסה לחופים. הצגת התשלום כ"דמי חניה" נועדה לעקוף בדיוק את האיסור הזה.
ובעיקר — על פסק דין טרי. ב־10 ביוני 2026 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט גיל קרזבום, עת"מ 16858-02-26), פסק דין בעתירת עמותת "דייגים שומרי הים" והעמותה לקידום הדיג הספורטיבי נגד מועצה אזורית מטה אשר וראש המועצה. בית המשפט הורה להסיר את החסימה בדרך אל הים בתוך 7 ימים, והבהיר במפורש: "חל איסור לשוב ולחסום דרך זו עד הים", אלא בנסיבות מיוחדות כגון צו אלוף. זה לא הסדר ולא פשרה — זו הוראה שיפוטית לפתוח.
לצד זה, ביוני 2026 גם אושר בבית המשפט המחוזי בחיפה הסדר בתובענה ייצוגית נגד קיבוץ שדות ים, המועצה האזורית חוף הכרמל והחברה לפיתוח קיסריה — כלומר אותם הגורמים שסוגרים בפנינו את חוף האקוודוקט כבר נאלצו לסגת פעם אחת. בית המשפט הבהיר שההסדר אינו חוסם תביעות נוספות. הדרך פתוחה גם עבורנו.
פתיחה — לא פשרה
שנבהיר: אנחנו לא מבקשים טובות. אף אחד לא עושה לנו חסד כשהוא מקצה לנו כמה מקומות חניה. הדרישה היא אחת — פתיחת החוף לכלל הציבור, בכל שעות היממה, ללא תשלום ובנגישות מלאה, על פי חוק.
מה נשיג מזה
חוף פתוח לכולם — בכל שעות היממה, ללא תשלום ובנגישות מלאה. ובטווח הארוך: החזרת חוף האקוודוקט לשטח השיפוט של אור עקיבא.
ולמה החתימה שלכם חשובה
כל חתימה היא ראיה. רשימת חותמים גדולה היא מה שמאפשר לנו להניח על השולחן — מול העירייה, מול המועצה האזורית ובבית המשפט — הוכחה שמדובר בדרישה של ציבור שלם, ולא של בודדים. זה מה שהופך מחאה לעתירה, ועתירה לשער פתוח.
חתמו על העצומה ›

